Rosh Hashanah 14

Kapitel 14

א לא ימסרם לצבור יפה יפה קא משמע לן

1 die Übergabe erfolgt vielleicht nicht so, wie sie sein soll, so lehrt er uns. –

ב ותנא דידן כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא ליה:

2 Und unser Tanna!? – Da gelehrt wird, man habe seiner Pflicht genügt, wenn man dargebracht hat, so ist es für ihn nicht ausgemacht.

ג ויש אומרים אף לשכירות בתים: תנו רבנן המשכיר בית לחבירו לשנה מונה שנים עשר חודש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפילו לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה

3 «Manche sagen, auch für die Wohnungsmiete.» Die Rabbanan lehrten: Wenn jemand seinem Nächsten eine Wohnung auf ein Jahr vermietet, so zähle er zwölf Monate von Tag zu Tag. Sagt er aber: ‘auf dieses Jahr’, so läuft das Jahr am ersten Nisan ab, auch wenn es erst am ersten Adar erfolgt.

ד ואפילו למאן דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא דלא טרח איניש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין

4 Und selbst nach demjenigen, welcher sagt, ein Tag des Jahres gelte als volles Jahr, ist es hierbei anders, da sich niemand bemüht, eine Wohnung auf weniger als dreißig Tage zu mieten. –

ה ואימא תשרי סתם כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר

5 Vielleicht ist es der Tišri!? – Wer eine Wohnung mietet, mietet sie für die ganze Dauer der Regenzeit. –

ו ותנא קמא דברייתא ותנא דידן בניסן נמי מישכח שכיח קיטרי:

6 Und der Tanna dieser Barajtha, und unser Tanna!? – Oft sind auch im Nisan Wolken vorhanden.

ז באחד באלול ר"ה למעשר בהמה: מני רבי מאיר היא (דתניא) ר"מ אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה

7 DER ERSTE ELUL IST JAHRESANFANG FÜR DEN VIEHZEHNTEN. Also nach R. Meír, denn es wird gelehrt, R. Meír sagt, der erste Elul sei Jahresanfang für den Viehzehnten,

ח ולרגלים מני רבי שמעון היא אימא סיפא ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"מ

8 der Fall von den Festen nach R. Šimo͑n, und im Schlußsatze heißt es wieder: R. Elea͑zar und R. Šimo͑n sagen, der erste Tišri; der Anfangssatz und der Schlußsatz nach R. Šimo͑n und der Mittelsatz nach R. Meír!?

ט אמר רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ברגלים סבר לה כר"ש ובמעשר בהמה סבר לה כר"מ

9 R. Joseph erwiderte: [Die Mišna] ist von Rabbi, der sie nach verschiedenen Tannaím lehrte. Hinsichtlich der Feste ist er der Ansicht R. Šimo͑ns und hinsichtlich des Viehzehnten ist er der Ansicht R. Meírs. –

י אי הכי ארבעה חמשה הוו אמר רבא ארבעה לדברי הכל לר"מ ארבעה דל רגלים לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה

10 Wieso demnach ‘vier’ [Jahresanfänge], es sind ja ‘fünf’!? Raba erwiderte: Vier sind es nach aller Ansicht; nach R. Meír aber sind es vier, wenn die Feste abgehen, und nach R. Šimo͑n sind es vier, wenn de Viehzehnt abgeht.

יא רב נחמן בר יצחק אמר ארבעה חדשים ובהן כמה ראשי שנים

11 R. Naḥman b. Jiçḥaq erklärte: Es sind vier Monate, die viele Jahresanfänge haben.

יב מיתיבי ששה עשר בניסן ראש השנה לעומר ששה בסיון ראש השנה לשתי הלחם לרבא ליתני ששה לר"נ בר יצחק ליתני חמשה

12 Man wandte ein: der sechzehnte Nisan ist Jahresanfang für die Schwingegarbe und der sechste Sivan ist Jahresanfang für die zwei Brote. Nach Raba sollte er doch ‘sechs’ lehren, und nach R. Nahm an b. Jiçḥaq sollte er ‘fünf’ Jahresanfänge lehren!?

יג אמר רב פפא כי קא חשיב מידי דחייל מאורתא מידי דלא חייל מאורתא לא קא חשיב

13 R. Papa erwiderte: Er zählt nur solche auf, die schon am Abend [vorher] beginnen, solche aber, die nicht am Abend [vorher] beginnen, zählt er nicht auf. –

יד והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב כיון שצריך לאיתויי מעיקרא מיחייב וקאי

14 Aber er zählt ja auch die Feste auf, die ebenfalls nicht am Abend [vorher] beginnen!? – Da [die Opfer] schon vorher dargebracht werden sollten, so ist man dazu [schon vorher] verpflichtet. –

טו והרי יובלות דלא חיילי מאורתא וקחשיב ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא דאמר מראש השנה חייל יובל

15 Aber er zählt ja auch das Jobeljahr auf, das ebenfalls nicht am Abend [vorher] beginnt!? – Hier ist die Ansicht R. Jišma͑éls, des Sohnes des R. Joḥanan b. Beroqa, vertreten, welcher sagt, das Jobeljahr beginne mit dem Neujahrsfeste.

טז רב שישא בריה דרב אידי אמר כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה מידי דתלי במעשה לא קא חשיב

16 R. Šiša, Sohn des R. Idi, erwiderte: Er zählt nur solche Jahresanfänge auf, die nicht von einer Tätigkeit abhängig sind, solche aber, die von einer Tätigkeit abhängig sind, zählt er nicht auf. –

יז והרי רגלים מידי דתלי במעשה וקא חשיב בל תאחר ממילא חייל

17 Aber die Feste sind ja ebenfalls von einer Tätigkeit abhängig, dennoch werden sie aufgezählt!? – Nur hinsichtlich des Verbotes des Versäumens, das von selbst erfolgt. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel